מאור עינים
כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. הענין הוא על דרך משל אדם שיש לו בן שעושה מעשה נערות וקטנות ועם כל זה משתעשע באהבתו מפני שמבין ומחשב שכשיגדל ויבוא אל השכל להשכיל הבורא יעבוד השם בשכלו ומתוך הקטנות שכל ניכר הגדלות שיהא אחר כך ומפני כן אוהבו כן כשהאדם עובד ה׳ והנה כל השכל והמוחין נמשכין מחיותו של הקב״ה ששופע אל האדם שכל וחיות לעבוד אותו ואף שהוא בקטנות השכל יש לו כביכול שעשוע על ידי שזוכר לו שכשיבוא לגדלות השכל יבוא הכל אל ה׳ ויחזור הכל לטוב וזה נקרא ילד שעשועים שאף על ידי הילדות יש לו שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו שמזה יבוא אחר כך לגדלות השכל נמצא כל ימי החול נמשכים מחיות הבור אך הוא על ידי צימצומים וקטנות ומלובש בלבושים אמנם בשבת נמשכין חיות גדולין בלי מיצר וצמצום כלל ונקראים מוחין מפי שהם מוחין ומעכבין רחמנא ליצלן על דרך משל כשהאב עומד אצל הבן ומשמרו שלא יעשה דברי שטות אינו עושה אך כשמסתיר פניו נשאר במעשה קטנות כך כביכול כשמשפיעו מוחין הן חיותו נמצא מתקרב אל האדם מוחה בידו מלעשות דברי קטנות וכן נקראים מוחין מלשון מחיה שכשבאין המוחין והחיות אז כל הסיגים והפסולות נדחים מלשון מחיתי כעב פשעיך על דרך משל שהאב כועס על בנו מפני שעשה מעשה נערות ומגרשו מפניו ואחר כך כשמרחם עליו נמשך הרחמנות ודוחה הכעס וכל מה שעשה לא יזכה ולא יפקד כאילו לא היה כן כביכול כשהקב״ה מוסיף הרחמנות ונותן שפע חיותו אז כל הדינין בטלים ונמחים מהאדם ונמצא כשנדחו כל הסיגים אז אין המוחין בשום צימצום ומיצר רק בהרחבה. ועל זה אמרו כל המקיים שלש סעודות ניצול משלש פורעניות וכו׳ ולא אמרו כל האוכל אלא הענין מפני שהג׳ סעודות הם הג׳ מוחין הנשפעים אל האדם כל אחד בשעתו ובסעודתו הוא העיקר והסעודה הג׳ הוא יעקב וכל אדם יש לו השפעה בשבת אך צריך שיראה שיוכל לקיים שיתקיימו בו ויחזיק בהם וזהו כל המקיים שלש סעודות ניצול כו׳ הענין כי כשהאדם מדבר דברי תורה ותפילה רוצה לידבק אל ה׳ באין מחשבות זרות ומבלבלים אותו ומחשבתו לחשוב בדברים אחרים זה נקרא דינה של גיהנם ממש ואם אדם מתחזה בזה ודוחה אותם עדיין יש לו צער שאינו יכול לקרב ולקשר המחשבה עם הדבור זה נקרא חבלי לידה על דרך משל כשהאשה רוצה לילד הולד ובודאי יהיה לה תענוג גדול אחר שתלד הולד אך קודם שתבוא אל התענוג יש לה צער וחבלי לידה לילד הולד כן הדבר הזה כי צריך לעשות הולדה הוא הדבור שיצא לפועל אך יש חבלים וצירים והמעכבין וזה נקרא חבלי משיח כי שיח הוא הדיבור מלשון שיח שפתותינו ומשיח הוא המחשבה העושה זאת לדבר לכן נקרא שיח אבל יש חבלי משיח כאמור ואף כשיתחזק האדם ביותר ויפטור מחבלי משיח עדיין יש לו מלחמה גדולה שצריך ללחום עם הנחש במלחמה רבה כאמור בזוהר הקדוש בגירא ובקשתא וברומחא בסייפא שהם חמשה דברים שעליהם נאמר (שמואל א׳ י״ז, מ׳) ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל שלקח מן הנחל העליון שהוא השפע והכל על ידי האותיות ונמצא כשמקיים הג׳ מוחין בתוכו ניצל מג׳ דברים הנ״ל כמבואר. וזהו כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים ונחלה נקרא המוחין על דרך שהאב מנחיל לבנו בחכמה ואז המוחין בלי מצרים כלל וזהו פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים רצה לומר כשפוסעים פסיעה קטנה למעלה ממדרגת קטנות ובאים לגדלות אז סועדים לברך שלש פעמים הם הג׳ סעודות כאמור:
אגרא דכלה
ולפי שחרב פיפיות הם סוד ב' ההין (שנו), נתן לאברהם ה' ולשרה ה', שהם סוד ה' חלוקי אבנים שהרג (בהם) דוד את גלית הפלשתי (שמואל א' יז מ), שנתלבשו (שנז) בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות, ולכן נקרא גלית, ונקרא איש הבינים (שמואל א' יז ד) (שנח), שהיה מבונה מכל מום (סוטה מ"ב ע"ב), ר"ל שנתלבשו בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות, ואמרו רז"ל במסכת סוטה בהתיצב הפלשתי מ' יום (שמואל א' יז טז), כנגד התורה (שנט) שניתנה במ' יום, השכם והערב כנגד (שס) קריאת שמע, לפי שבשנים אלו מבטלין כח הס"א, כמ"ש (ברכות ה' ע"א) על רגזו ואל תחטאו (תהלים ד ה), שירגיז יצר טוב על יצר הרע בתורה ובקריאת שמע (שסא), ושניהם אלו נרמזין בכאן (שסב), דבר הויה, על התורה (שסג). "במחזה, על קריאת שמע (שסד). ז"ש אנכי רמז על התורה, שנתנו הלוחות שמתחילין "אנכי (שמות כ ב), למ' יום. מגן לך על קריאת שמע, שהם ב' יחודין שאמרנו שמסיימין "אחד וע"ד, לכן יהיו במקדש צ"ג כלים, לכבוד ב' יחודין אלו שמורין על "הויה "אחד "ושמו "אחד (שסה). ז"ש (בראשית טו י) "ויקח לו את כל "אלה ויבתר אותם בתוך, שנרמז בו אלו הב' דברים (שסו) תורה וקריאת שמע, תורה ניתנה בב' לוחות (שסז), כל לוח היה ו' טפחים על ו' טפחים מנין "אלה. וגם תרין יחודין שמע ישראל ו' תיבות, ברוך שם ו' תיבות, תחשוב ו' פעמים ו' (שסח), הרי ל"ו מנין "אלה (שסט), זה סוד "שאו "מרום "עיניכם (ישעיה מ כו), שהוא ר"ת "שמע (שע), וראו מי ברא אלה, לפי שיש (שעא) בקריאת שמע י"ח אזכרות, וכשתחשוב י"ח בשחרית וי"ח בערבית (שעב), הרי בקריאת שמע נרמז מלה אלה. ז"ש ויקח לו את כל "אלה דייקא, ויבתר אותם "בתוך שבקריאת שמע, ובתורה מבתר הס"א (שעג), וישאוהו במוט בשנים (שעד), לכן אחר הריגת ד' מלכים שהם כנגד ד' מלכיות שלעתיד, והם כנגד ד' כוחות הטומאה שלמעלה וד' קליפות שראה יחזקאל, הוצרך הקב"ה לגלות לאברהם דמה שמבטלין אותם ולהרוג אותם בחרב. ולזה אמר ("חרב "ורומח "ומגן "מלחמה סלה ), [צריך עיון כי לא נכתב כן רק מגן וחרב ומלחמה סלה, והייתי רוצה לומר שט"ס היא, לולי שדרש המחבר כל (תורה)[תיבה]בפני עצמו, ואף על פי כן רצוני להגיה בדברי הרב כאשר תראה], שלשתן קאי על קריאת שמע, ("חרב כמשמעו, "ורומח רומז על רמ"ח תיבין דקריאת שמע עם שית תיבין של "שמע "ישראל), [נ"ל דהכי גרסינן "וחרב כמשמעו, והו', על ו' תיבין "דשמע "ישראל וכללות הקריאת שמע הוא רומח, שהיא רמ"ח תיבין דקריאת שמע]. מג"ן גם כן מורה על קריאת שמע כמ"ש (שעה). או אמר ויקח לו את כל אלה (שעו), שרמז קתדרין דדין לקביל קתדרין דדין, שהם תרין סתרין דלעילא מימין רהב (שעז), שיש לו ל"ו שרים (שעח), "אלה ברכב (תהלים כ ח) ומשמאל ס"מ, שיש לו ל"ו שרים, "ואלה בסוסים "אלה מול "אלה (לבתר), ["ויבתר] אותם בתוך, שישראל עומדים באמצע (שעט), והוא כמ"ש הבחיי על פסוק (ישעיה סו יז) המתקדשים והמטהרים על הגנות אחר אחד בתוך, שכן ישמעאל עושין יום מנוחה וחג שלהן בערב שבת (שפ), ואדום באחד בשבת (שפא), וישראל הם באמצע (שפב), ונקדשתי "בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב), "בתוך דייקא, ז"ש בתוך (שפג) קאי על ישראל, ושכנתי "בתוכם כתיב (שמות כה ח):